תרגול המשמעות

רננה
שגרת תרגול מכינה ומגינה עלינו בחיים
מאזנת ומייצבת, מציירת נקודות של שקט
בגעש שבתוכו אנו חיים. פתיחה והרפיה
נותנות נחמה מהמהומה וכוח להתמודדות.
מידת הגמישות, סבלנות, ריכוז, לא משנה.
מתחילים מאיפה שנמצאים.
עם התרגול נפתחים ומתקדמים.
אנחנו בונים את ההקשבה כדרך חיים.
בהתמדה מפתחים את הרגישות והאחריות,
לומדים להסתכל על הדברים במבט רחב
להקשיב מבלי להגיב באוטומט.
אנחנו מפרקים ובונים. מתארכים ונפקחים.
לומדים את היחס לכאב, שינוי ואי-נוחות.
עם הנשימה, מפתחים סבלנות ויכולת ריכוז.
בהדרגה מתחברים לכוחות אינסופיים בפנים.
התמסרות נולדת מבפנים לתהליך. כשאנחנו מבינים
את עצמנו ומקבלים את המורכבות שאנחנו,
קורים שינויים במידות, אורך רוח ורוחב לב,
אהבה וחמלה פשוטות וטבעיות לנו.

בין לבין


המופלא כאן. רק לראות אותו, מודה
לקח לי זמן להיזכר שלאהבה יש כתובת
פרטית. גז ניו יורקי מלטף את המרפסת,
ערב סתיו, ימים של סוף והתחלה. מרחקים
חורצים גוף ונפש בתנועה בלתי נלאת.
שדות זכרון מכורים לאימה. לב אחד רעב
הרגשתי בירכתיים. כמה עברתי בחיים האלה
אני חושבת לעצמי עד שתגיע. חיים ועוד חיים,
נשגבים ותהומות. אושר גדול ממני ידעתי.
אני יכולה לדבר עליו בבהירות. גם יודעת שהוא
מגיע לסופו של גוף. היתי לבד, נעצתי שורשים
בשמיים. החיים קורים, רציתי לחלום לא לבכות
ואז אתה. נצמדנו נפש בנפש. באת בדיוק בזמן
ביחד עכשיו נציל את האדמה. ציוץ ציפור בחצר
העיר אותי. הלוואי שתבוא. כשאתה כאן בחיי
כל הרקע דוהה. העולם אחוז בשמיים.
להוריד עליונים למטה בלי שיישברו
זה לא דבר פשוט. אנחנו מתפוגגים. חלומות
הולכים לאיבוד. מציאויות נשברות. מתחלפות.
הריצפה היתה רחוקה. מתגעגעת איתך למשהו
שאני לא מכירה. מנסה לחשוב שאני יכולה.
ככל שהתקרבתי לאחרים הבנתי שאין בכוחי
לשנות דבר. יש מצב שנשאר תלושים באוויר
מתנפנפים ברוח כמו דגלים של משהו אחר.
רוצה להתייפות למענך אמרה השמש
לירח והשמיים הסמיקו בוורודים וכתומים.
בוא. נדרוך על האמת ביחד. נצחיק את השמיים.

ריפוי הדיבור


טרם הספקתי לספר על החוויה המרוממת
אחרי שהנחתי את הסיפור במילים בחוץ,
על החיוניות, הקלילות והשמחה
רק מלהגיד בקול
בלי קשר לתוצאות במציאות.
משבצות פנויות בזמן, התמלאו בהיענות
לפניות ובקשות לליווי ולעזרה
בפנים שונות של ריפוי_הדיבור
הרי על זה אנחנו מדברים, כלומר אני.

שחררתי את הסתימה זאת תחושה ׳מעיפה׳
עדיין מעדיפה שקט
אבל עכשיו אני יכולה להגיד כל מה שאני
רוצה להגיד.
לא מסתובבת כבדה ממשקעים, לא חנוקה
בשתוקים וניסתרים, לא משפריץ ממני כשאני
גדושה, לא כובש אותי הפחד, הבושה לא מועכת
אני לא יודעת איך אתם אבל אני עבדתי לשם כך
הרבה. בעמידת פרך מול ה חשיבות_העצמית

בעניין העזרה שאני מציעה, מחוץ לשיעורים
הקבועים, ליווי ממוקד בתהליך קצר. לא מדובר
על חשיפת סודות כאן על הקירות כמו על טיפול
אינטימי משחרר בעומק החדרים הפנימיים

בעצם באתי להגיד תודה על האכפתיות
וזה בסדר להשאיר אותה על הקיר.
לא צריך להכניס אותה פנימה. אני כותבת
כדי להעביר מסר. לא קריאה לעזרה.
אני מקווה לגעת, לפתוח, להאיר, לא מעט
שלוקחים את הדברים אליהם פנימה
וזאת הכוונה. שהדברים יאירו לכל אחד
את עצמו, לא אותי. לא אני העניין
התרגול והמסר העיקרי הוא היכולת
לא_לקחת_אישית.

בעצמי השלתי את הגלימה, קילפתי
אותה ממני וזה לא היה פשוט
אחרי עשרים וחמש שנה בהן לימדתי
בשמחה, במחוייבות גדולה ובמסירות
שלמה, להבנתי מעמד זה לפסלים
ותארים משחיתים או עלולים והרוח
היא תנועה חופשית ואת כל הזמן לומדת
לדייק. לא באתי ללמד. באתי להיות.
לאהוב.
למדתי לאהוב להיות כאן.
היום הכל מוצף ידע,
אני אוהבת
בצורות ובצבעים שונים ומי שלומד לומד.
ומי שלומד מרחיב ומרוויח ומי שלא,
מרוויח בוודאי משהו אחר. וכן הרוב
מתווכחים, מתמקחים ומתנגדים
אבל איי זאת התמונה הכללית
זה לא אישי.

החיים הם משהו שאם אתה לא חי אותם
אתה לא יכול להבין.
אנחנו כאן לעשות מרכבה מהסדקים
בחירה יומיומית באומץ ולא בנוחות
מרחיבה את חווית החיים

החיים הם תנועה. נפתח נסגר. מתכווץ מתרחב. פעימה


החיים
קורים כדי שתטווה
מנגנים כדי שתרקוד
נופלים כדי שתרים
קשים כדי שתתרכך
מרים כדי שתמתיק
נשברים כדי שתדביק
מפתיעים כדי שתרגיש
מאכזבים כדי שתאמין
נהרסים כדי שתבנה
מייאשים כדי שתתעורר
יפים כדי שתתפעל
משתנים כדי שתחייה
אותם.אותך

מהפך מהסחת דעת להכרה עצמית


ככל שיותר נחשבים פחות מעריכים
את הרגש, זה לגמרי הגיוני. הרוח
מכוונת לרגשות אינסופיים, מעבר
לזמן ומקום, הנצחיות נאצלת. בממש
לא חייבת להיות דמות להעריץ.
הרוח מחפשת בנו, או נותנת למחפשים
ציר אנכי לתנועות. נושפת במפרשים
בונה גשר מעל הטלטלות.
רגשות ארוכים מיטיבים את הקיום
הלא רומנטי.
מרטיבים את ההתמודדות המורכבת
בטיפות של שקט.
על ריקות אפשר להיתלות.
על הקשבה, ^אחרי מחיקה של מסננת
האישיות.
כשהנחשב משכיל להרגיש שהלב הוא
מקור ההשלמה, קורה שלום. אחד
לא נחשב בין נחשבים, מרגיש יותר קל
להגיד מה הוא מרגיש. יותר חופש
להגיד ברבים מחשבות פרטיות של
להיות. להרטיב את השדה בדמעות אור.
להציב מעקה במקומות גבוהים.
להזמין צעדים ויחסים להיפגש במרחבים
נוטפי דמיון. לצייר חלונות בהירים
למציאות, להפתיע אותה
בכוחות רעננים.

להיפגש זאת אפשרות מדהימה


בהתחלה מנסים לקבוע למראה מה רוצים לראות.
שברירים מקודשים בכאוס יוצרים מבנים למעלות
את הופכת להיות תהליך, החופש מהאגו, מהידע,
מהשפה, מהצורה, הוא תנועה
חופש הוא מחיקה.

דברים רגילים שנאמרים לתוכנו ולפתע שומעים
אותם לראשונה והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו
נסדק. כשההסתכלות משתנה גם השדה משתנה.
אסון החיים הרגילים כי דווקא, בסיכומו של דבר,
הקצוות של החוויות היו ראויים לחיות,
יתר הדפים נתלשים מהלוח בלי שזוכרים אותם.

לאורך ורוחב הימים בינוניות חותמת בתחתית
הדפים, ברור שיש יוצאים מהכלל, יש מופלא
ויש עולב ורוע ויש גם אהבה
והיא מפצה על הקושי של האדמה.
להמשיך
מעבר לעניין טכני ביולוגי, זאת אהבה.
לתת לאיכות הזאת להתקיים זאת זכות נצחית.

זה נס שאפשר לשנות את ההסתכלות על העולם.
מציאות אחרת נוצרת בתוך המציאות הרגילה
מאפשרת להתעלות למישור אחר.
יופי באיכות של חלום לא זקוק להסברים.

היש, גדול מהצורות והמילים, והוא יכול להתקיים
במפגש בו לכל המקומות יש קול. המופלא
אנחנו לא יודעים עליו כלום, אנחנו מרגישים.
אין פיצול בין השפה לשקט, בין גוף לנפש,
בין תשוקה לסיפוק, בין צמא לאימה,
יש זרימה.
פתאום הסתכלת על השמיים ואמרת תראי
וראיתי
השמיים כאן מעלינו

ושוב, סליחה


בוקר אור לכל האנשים הצודקים, שלא מאמינים
בסליחה ולא טועים אף פעם.
בוקר טוב לכל מי שעדיין מאמין בשליטה,
במושלמות כערך או אפשרות.
בוקר טוב לאנשים שמחזיקים מההתנגדויות
שלהם אלוהים.
בוקר טוב דברו אלינו בנימוסין וכיבושין
אנחנו נורא רגישין ופגיעין.
בוקר אור לכל מי שמעמיד פנים שהוא לא יודע
ולא לוקח אחריות.
בוקר אור למי תפוס ברגשות הקטנים, צרים,
כועסים, מעוכים, צודקים צודקים ומפספס
את הדבר הגדול.
בוקר טוב לכל מי שמסתיר את עצמו מעצמו,
שמשתיק את עצמו, שבוגד בעצמו.
בוקר אור לכל מי שמפחד להיות הוא עצמו
ועסוק בחיים של אחרים.
בוקר אור לאנשים הרגילים והטובים שנאבדו
בדימויים המרשימים.
בוקר אור לאנשים שמפחדים לטעות ומתכווצים
וחוסמים את עצמם, את החיים שלהם ואת
האחרים שלהם.
בוקר טוב למתאבנים מפחד להגיד את עצמם
ולכן לא יכולים לסלוח לאף אחד ובוודאי לא
לעצמם,
!כי זה בעצם העניין.!
בוקר אור לכל המגוננים על הפגיעה והעלבון,
על הטעות וההוכחה ולא זוכרים שהם בעצם
רוצים וצריכים אהבה.
בוקר טוב לחופש השמור בקפדנות בתוך חוקים,
מסור להגבלות, נתון לגבולות נוקשים.
בוקר אור לתשוקת החיים שנרדמה על הספה.
לקלילות שנדחקה בפני קושי הקיום.
לפראיות שבוייתה ונסקלה.
לטבעיות שנמעכה, נאנסה, נעלמה.
בוקר טוב לאדמה הרחומה התומכת ומזינה
אותנו עדיין למרות מה שאנחנו עושים לה
ועליה.
בוקר אור לשמיים הפקוחים מעל הטוב והרע.
בוקר טוב למאמינים. לזוכרים. לרוצים שלום,
לנוטעים טוב. לסולחים. למקשיבים. למעיזים,
לשמחים בחלקם.
תודה שמש, סולחת, לא לוקחת אישית כלום,
מאירה לכולם

בשביל הסליחה


8.10 יום שלישי 6:00 בבוקר

54 ב ר כ ו ת לשמש

לניקוי, שחרור, חיזוק הגוף והנפש
לקראת החדשה הבאה עלינו לטובה

ברחבת ה י כ ל ה ת ר ב ו ת

מוזמנים להצטרף. עם מזרון
חולצה לבנה בשביל הכייף

מופלא שהוא גם


בוא תשפיע עלי. המרחק לא משנה.
בוא יחף. אקח אותך פנימה.
ביחד נרדוף את הגלים אל החוף.
ימים גלו מעבר לחושך. אדמה נרעדת
אנשים נושרים בסתיו. החיים אוזלים
בסוף מבינים שפספסנו. שלא באנו.
שמעדנו על הפחד. דבר לא עמיד כמו
המופלא. מופלא שהוא גם לגמרי רגיל.
שום דבר בעצם לא אישי רק הזמן
שמתי את מפתח הלב בארון החשמל
כנס בלי צלצולים. שפוט את הקומקום
או תפשוט ישר אלי בשביל החלב והקסמים.
אל תעצור. בלי אהבה זה לא טעים.
בוא בשביל הנפש בעדינות הראויה
לאותו חומר. נבשל את הרווח בינינו
ניחלץ מהקורות. נכתוב בשפה מדממת
מאושר, חיים חדשים.