עכשיו


שוכבת על גב, עצומת עיניים
שיכחה מלחכת במציאות.
גלים מנענעים בקצב מרגיע
שמש מלטפת את מה שיש.
רוך ורוחב
זה מה שנשאר מהשמיים.
העולם נעשה מקום אחר.
כמה אנשים והוא השתנה
לבלי הכר.
מעניין אם הוא עדיין עגול.
חוט רוקם מחשבות
קו מצרף צעדים
חוצה את הפתח
ממרחק הכל נראה
טוב יותר.
נכון. היתי יהירה. חשבתי
שהאהבה שלי יכולה. טעיתי.
מודה.
באמונה שלמה חייתי.
אדיוטית שכמוני
לקחתי את הבגידה באופן אישי
והיא לא.
בעצם אין אישי
הכל רפליקות בתדרים שונים.
כמעט כל החומר מת.
הכל נלקח מאיתנו
בגללנו.
אנחנו לא מוכנים לגדל אחריות.
הלוואי שנצליח
לאסוף חלקים ולהרכיב מציאות נושמת.
לצייר חוף לגאולה. הלוואי ונמצא את התיבה
להציל את הנחמה בתוכנו. נגענו מבפנים
בכל מקום היינו. מה כבר ביקשנו
במים סוערים חיבוק לעצמנו.
לא משהו מתרברב. לא מתבלט.
שלווה. לשמוח בחלקנו.
שוכבת על הגב, הגלים מנענעים את המציאות
רוך ורוחב
זה מה שנשאר מהשמיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.