חג שמח. שנה טובה

מסוג הדברים המביכים בלי קשר אלי. אבל כן התביישתי שזה קרה לי.
מעציב אותי שזה חלק מחיי עכשיו חמש עשרה שנה.
אני לא יודעת למה, זה קרה בטעות, בלי סיבה ממשית ונעשה אמת במציאות.
ממש לא ציפיתי לזה, למרות שזאת העברה בן דורית, מעולם אףפעם
לא חשבתי על האפשרות שזה יקרה לי.
ספר בראשית כולו מוקדש לריבים בתוך המשפחה, אנחנו לא מדברים על זה,
אסון כזה לא מעורר חמלה, הוא מביך ומרתיע.
אנחנו מסתירים, מתעלמים. מצדיקים. אוטמים.
כשהאחת ויחידה יצאה מכאן התפרקה המשפחה עלי.
ברקע נוצר דימוי של מוזרה.. ועוד אני, שלא הבאתי ילדים לעולם הזה,
בחברה שמכבדת במיוחד את מצוות פרו ורבו,
תמכתי בטעות בדימוי.
הכעיס אותי הפער ביני לבין המציאות שלי.
בין מה שאני מביאה לבין מה שקרה לי,
בין אהבה אינסופית לבין הפצע המדמם.
בין הבנה ואמונה במפגש פתוח לבין ניתוק אלים במציאות.
האחים שלי, אני לא יכולה להסביר, אוהבת אותם באמת,
מחוברת אליהם בדם ובנפש, הם נשמטו ממני, בתוך החיים.
לא מעוניינים בקשר. מסכן אבא נמעך בינינו. חמש עשרה שנים
נוח להם כמו שזה הם אומרים. אייי
מה כבר יכולתי לעשות? ניסיתי. להיפגש, לדבר, לשמוע, להבין, לתקן, לפתור,
אבל לא היה עם מי.
הנחתי את זה בצד ובניתי לי חיים מתאימים לי.
אני חיה בבית שאני אוהבת, בעיר שאני אוהבת, רוצה באהבה מה שאני עושה.
חיה בהקשבה. נותנת שיעורים, מציעה חוטים אל השקט. חיבור לכוחות.
הרחבת הכלים ואפשרויות, אוהבת. למזלי הטוב רבים המתמידים בין הבאים
ואני זוכה לראות בערוגה הקטנה פרחים נפתחים. לא מפסיקה ללמוד וללמד,
לתרגל וליצור. במציאות מתהלכת מחוייכת ומכירת תודה,
בתחושה מתואמת עם עצמי והחיים, מרוצה ממה שקורה לי אבל בתוך זה,
לאורך כל הזמן, משהו צרם בי, עיצבן את השלווה.
מה לא היתי צריכה להשיל כדי לחשוף ולגלות את מקור הצרימה.
רק כשעצרתי ממש הצלחתי לראות, ידעתי כמובן לא שכחתי לרגע אבל פתאום
הבנתי
איך זה משפיע עלי, על חיי.
מחלחל וחודר לחדרים, חופר, מערער את הביטחון הבסיסי, גרעין השייכות,
מעורר ספק בעצמי.
מבייש, מביך, נוגס באנרגיה. פתאום ראיתי איך זה משתכפל
ומהדהד ביחסים אחרים.
גיליתי שזה משליך ומושלך במציאות. ראיתי את זה מוקרן ומחוקה בתודעות אחרות
בלי להבין.
ראיתי את הפער ביני לבין מה שקרה לי חונק את הנוכחות שלי בעולם,
קלטתי מרמור חומק ומלחח במילים.
לרוע המזל הנפש הכאיבה לפנים בסימנים, היא היתה צריכה לבטא את כאבה
אפשר להבין,
אבל זה כבר היה יותר מדי הבושה הסתתרה בבית.
עצרתי את המציאות לדייק אותי ולעדכן אותה וזה התפוצץ לי בפנים,
כאם שכולה זעקתי. יותר כואבת או כועסת? געשתי לשונות של אש.
לא מתגאה בזה גם לא מתביישת.
בהתחלה גלש לי מכל הכיוונים, השפרצתי בלי נימוס וחשבון
עד שהצלחתי להכניס הכל פנימה
בלי להיחנק, בלי להקיא,
אחרכך כיבסתי את הרגשות השליליים.
ניקיתי את האשמה והכעס והתסכול והיאוש והכאב
נשאר רק רישום העובדות במציאות.
לוקחת את מלוא האחריות על חלקי היחסי בפגיעות.
גם אותן הרשמתי בֿסדר גודל.
צער קיים, הוא טבעי, חלק מהקיום כאן, מעבר לאישי וגם.
אחרי לא מעט ניסיונות, הצלחתי לעמוד זקופה מול זה.
לילה אפל וריק במיוחד השיב אלי את החמלה. עלינו כולם כאן על פני האדמה.
לא פשוט לראות את הדברים נכון. דבר לא אישי, רק אנחנו, הכל מחובר ביחד,
לראות שזה רק סיפור במציאות המשתנה ואין לדעת ובכל מקרה
גם אם איני יכולה לפתור את הבעיה
אני יכולה לפטור אותי ממנה.
זה מה שקרה. לא משנה איך בכלל זה יכול להיות ולמה. זה קרה.
זאת עובדה במציאות
צריך לחיות איתה לא סביבה ולא מתחתיה.
מודה ועוזבת. מוחקת את צלקות העבר, הן גוזלות ממני כוחות יצירה וחיים,
ממשיכה באהבה את מה שאני עושה.
חמש עשרה שנה. ואני מבינה שיש מצב שככה ישאר, יסתם באדישות.
החיים מסתבכים באופן מטופש להחריד. זה לא היה צריך לקרות כך
בכל אופן זה קורה מדי יום
מנציחים את השבר והחסר וקוראים לשכוח
אני לא בנויה כך.
אבל הבנתי שלפתור את הבעיה ביני לביני זה לא מספיק.
מניחה אותה במילים בחוץ.
אישית עייפה לשאת את הסיפור הזה לבד, הפסקתי לברוח ממנו,
עומדת מולו בתוך המציאות
מתגעגעת.
מקווה ששיתוף הסיפור האישי יפתח את הלב ויעזור לאחרים
להעיז. להגיד. לסלוח. להשלים.
כל כך הרבה כאב.סתם.
אנחנו כאן כולם ביחד עושים עולם.
מכירה בהרס מקור להתהוות.
בלי אהבה החיים לא חיים, הם מתכווצים ומתייבשים.
הבחירה היא בתוך הנסיבות והאירועים להיות עצמך,
להנות מהאפשרות ולהשתתף יותר

מה זה אם לא לידה. אני פותחת דלת למציאות חדשה

חג שמח. שנה טובה

2 תגובות בנושא “חג שמח. שנה טובה”

  1. קוראת שוב ושוב, ובכל פעם משפט אחר מהדהד לי את מציאות חיי. את אמיצה, את לא פוחדת מהאמת, והאמת מחזקת.
    מרגע זה המילים שכתבת ילוו אותי כמודל להתמודדות שלי. מאוד מודה לך על מה שכתבת, כאילו זה ׳מודעה׳ שגוגל התאים במיוחד עבורי. שתהיה לך שנה טובה ומבורכת, שנה מיוחדת ומצמיחה.
    מבין המילים שאת כותבת עולה לי דמות שכולה אור ולב.

    1. האמת מחזקת ופותחת את הלב ומקרבת מעל ומעבר לכאב ולקושי.
      מאוד שמחה כשהמילים מגיעות, נוגעות, מרוממות, מועילות.
      תודה וברכה
      האור והאהבה אינם אישיים, לא שלי, עוברים דרכי, רק צריך שיהיה למי
      ואני, כן, משהו הסתבך כאן בדרך, ממשיכה לעשות כמיטב יכולתי בתוך התנאים והנסיבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.