ריפוי הדיבור


טרם הספקתי לספר על החוויה המרוממת
אחרי שהנחתי את הסיפור במילים בחוץ,
על החיוניות, הקלילות והשמחה
רק מלהגיד בקול
בלי קשר לתוצאות במציאות.
משבצות פנויות בזמן, התמלאו בהיענות
לפניות ובקשות לליווי ולעזרה
בפנים שונות של ריפוי_הדיבור
הרי על זה אנחנו מדברים, כלומר אני.

שחררתי את הסתימה זאת תחושה ׳מעיפה׳
עדיין מעדיפה שקט
אבל עכשיו אני יכולה להגיד כל מה שאני
רוצה להגיד.
לא מסתובבת כבדה ממשקעים, לא חנוקה
בשתוקים וניסתרים, לא משפריץ ממני כשאני
גדושה, לא כובש אותי הפחד, הבושה לא מועכת
אני לא יודעת איך אתם אבל אני עבדתי לשם כך
הרבה. בעמידת פרך מול ה חשיבות_העצמית

בעניין העזרה שאני מציעה, מחוץ לשיעורים
הקבועים, ליווי ממוקד בתהליך קצר. לא מדובר
על חשיפת סודות כאן על הקירות כמו על טיפול
אינטימי משחרר בעומק החדרים הפנימיים

בעצם באתי להגיד תודה על האכפתיות
וזה בסדר להשאיר אותה על הקיר.
לא צריך להכניס אותה פנימה. אני כותבת
כדי להעביר מסר. לא קריאה לעזרה.
אני מקווה לגעת, לפתוח, להאיר, לא מעט
שלוקחים את הדברים אליהם פנימה
וזאת הכוונה. שהדברים יאירו לכל אחד
את עצמו, לא אותי. לא אני העניין
התרגול והמסר העיקרי הוא היכולת
לא_לקחת_אישית.

בעצמי השלתי את הגלימה, קילפתי
אותה ממני וזה לא היה פשוט
אחרי עשרים וחמש שנה בהן לימדתי
בשמחה, במחוייבות גדולה ובמסירות
שלמה, להבנתי מעמד זה לפסלים
ותארים משחיתים או עלולים והרוח
היא תנועה חופשית ואת כל הזמן לומדת
לדייק. לא באתי ללמד. באתי להיות.
לאהוב.
למדתי לאהוב להיות כאן.
היום הכל מוצף ידע,
אני אוהבת
בצורות ובצבעים שונים ומי שלומד לומד.
ומי שלומד מרחיב ומרוויח ומי שלא,
מרוויח בוודאי משהו אחר. וכן הרוב
מתווכחים, מתמקחים ומתנגדים
אבל איי זאת התמונה הכללית
זה לא אישי.

החיים הם משהו שאם אתה לא חי אותם
אתה לא יכול להבין.
אנחנו כאן לעשות מרכבה מהסדקים
בחירה יומיומית באומץ ולא בנוחות
מרחיבה את חווית החיים

החיים הם תנועה. נפתח נסגר. מתכווץ מתרחב. פעימה


החיים
קורים כדי שתטווה
מנגנים כדי שתרקוד
נופלים כדי שתרים
קשים כדי שתתרכך
מרים כדי שתמתיק
נשברים כדי שתדביק
מפתיעים כדי שתרגיש
מאכזבים כדי שתאמין
נהרסים כדי שתבנה
מייאשים כדי שתתעורר
יפים כדי שתתפעל
משתנים כדי שתחייה
אותם.אותך

מהפך מהסחת דעת להכרה עצמית


ככל שיותר נחשבים פחות מעריכים
את הרגש, זה לגמרי הגיוני. הרוח
מכוונת לרגשות אינסופיים, מעבר
לזמן ומקום, הנצחיות נאצלת. בממש
לא חייבת להיות דמות להעריץ.
הרוח מחפשת בנו, או נותנת למחפשים
ציר אנכי לתנועות. נושפת במפרשים
בונה גשר מעל הטלטלות.
רגשות ארוכים מיטיבים את הקיום
הלא רומנטי.
מרטיבים את ההתמודדות המורכבת
בטיפות של שקט.
על ריקות אפשר להיתלות.
על הקשבה, ^אחרי מחיקה של מסננת
האישיות.
כשהנחשב משכיל להרגיש שהלב הוא
מקור ההשלמה, קורה שלום. אחד
לא נחשב בין נחשבים, מרגיש יותר קל
להגיד מה הוא מרגיש. יותר חופש
להגיד ברבים מחשבות פרטיות של
להיות. להרטיב את השדה בדמעות אור.
להציב מעקה במקומות גבוהים.
להזמין צעדים ויחסים להיפגש במרחבים
נוטפי דמיון. לצייר חלונות בהירים
למציאות, להפתיע אותה
בכוחות רעננים.

להיפגש זאת אפשרות מדהימה


בהתחלה מנסים לקבוע למראה מה רוצים לראות.
שברירים מקודשים בכאוס יוצרים מבנים למעלות
את הופכת להיות תהליך, החופש מהאגו, מהידע,
מהשפה, מהצורה, הוא תנועה
חופש הוא מחיקה.

דברים רגילים שנאמרים לתוכנו ולפתע שומעים
אותם לראשונה והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו
נסדק. כשההסתכלות משתנה גם השדה משתנה.
אסון החיים הרגילים כי דווקא, בסיכומו של דבר,
הקצוות של החוויות היו ראויים לחיות,
יתר הדפים נתלשים מהלוח בלי שזוכרים אותם.

לאורך ורוחב הימים בינוניות חותמת בתחתית
הדפים, ברור שיש יוצאים מהכלל, יש מופלא
ויש עולב ורוע ויש גם אהבה
והיא מפצה על הקושי של האדמה.
להמשיך
מעבר לעניין טכני ביולוגי, זאת אהבה.
לתת לאיכות הזאת להתקיים זאת זכות נצחית.

זה נס שאפשר לשנות את ההסתכלות על העולם.
מציאות אחרת נוצרת בתוך המציאות הרגילה
מאפשרת להתעלות למישור אחר.
יופי באיכות של חלום לא זקוק להסברים.

היש, גדול מהצורות והמילים, והוא יכול להתקיים
במפגש בו לכל המקומות יש קול. המופלא
אנחנו לא יודעים עליו כלום, אנחנו מרגישים.
אין פיצול בין השפה לשקט, בין גוף לנפש,
בין תשוקה לסיפוק, בין צמא לאימה,
יש זרימה.
פתאום הסתכלת על השמיים ואמרת תראי
וראיתי
השמיים כאן מעלינו

ושוב, סליחה


בוקר אור לכל האנשים הצודקים, שלא מאמינים
בסליחה ולא טועים אף פעם.
בוקר טוב לכל מי שעדיין מאמין בשליטה,
במושלמות כערך או אפשרות.
בוקר טוב לאנשים שמחזיקים מההתנגדויות
שלהם אלוהים.
בוקר טוב דברו אלינו בנימוסין וכיבושין
אנחנו נורא רגישין ופגיעין.
בוקר אור לכל מי שמעמיד פנים שהוא לא יודע
ולא לוקח אחריות.
בוקר אור למי תפוס ברגשות הקטנים, צרים,
כועסים, מעוכים, צודקים צודקים ומפספס
את הדבר הגדול.
בוקר טוב לכל מי שמסתיר את עצמו מעצמו,
שמשתיק את עצמו, שבוגד בעצמו.
בוקר אור לכל מי שמפחד להיות הוא עצמו
ועסוק בחיים של אחרים.
בוקר אור לאנשים הרגילים והטובים שנאבדו
בדימויים המרשימים.
בוקר אור לאנשים שמפחדים לטעות ומתכווצים
וחוסמים את עצמם, את החיים שלהם ואת
האחרים שלהם.
בוקר טוב למתאבנים מפחד להגיד את עצמם
ולכן לא יכולים לסלוח לאף אחד ובוודאי לא
לעצמם,
!כי זה בעצם העניין.!
בוקר אור לכל המגוננים על הפגיעה והעלבון,
על הטעות וההוכחה ולא זוכרים שהם בעצם
רוצים וצריכים אהבה.
בוקר טוב לחופש השמור בקפדנות בתוך חוקים,
מסור להגבלות, נתון לגבולות נוקשים.
בוקר אור לתשוקת החיים שנרדמה על הספה.
לקלילות שנדחקה בפני קושי הקיום.
לפראיות שבוייתה ונסקלה.
לטבעיות שנמעכה, נאנסה, נעלמה.
בוקר טוב לאדמה הרחומה התומכת ומזינה
אותנו עדיין למרות מה שאנחנו עושים לה
ועליה.
בוקר אור לשמיים הפקוחים מעל הטוב והרע.
בוקר טוב למאמינים. לזוכרים. לרוצים שלום,
לנוטעים טוב. לסולחים. למקשיבים. למעיזים,
לשמחים בחלקם.
תודה שמש, סולחת, לא לוקחת אישית כלום,
מאירה לכולם

בשביל הסליחה


8.10 יום שלישי 6:00 בבוקר

54 ב ר כ ו ת לשמש

לניקוי, שחרור, חיזוק הגוף והנפש
לקראת החדשה הבאה עלינו לטובה

ברחבת ה י כ ל ה ת ר ב ו ת

מוזמנים להצטרף. עם מזרון
חולצה לבנה בשביל הכייף

מופלא שהוא גם


בוא תשפיע עלי. המרחק לא משנה.
בוא יחף. אקח אותך פנימה.
ביחד נרדוף את הגלים אל החוף.
ימים גלו מעבר לחושך. אדמה נרעדת
אנשים נושרים בסתיו. החיים אוזלים
בסוף מבינים שפספסנו. שלא באנו.
שמעדנו על הפחד. דבר לא עמיד כמו
המופלא. מופלא שהוא גם לגמרי רגיל.
שום דבר בעצם לא אישי רק הזמן
שמתי את מפתח הלב בארון החשמל
כנס בלי צלצולים. שפוט את הקומקום
או תפשוט ישר אלי בשביל החלב והקסמים.
אל תעצור. בלי אהבה זה לא טעים.
בוא בשביל הנפש בעדינות הראויה
לאותו חומר. נבשל את הרווח בינינו
ניחלץ מהקורות. נכתוב בשפה מדממת
מאושר, חיים חדשים.

הימשכות והדהוד קסם השייכות והשיתוף


מודה לכל מי ש נגע, ננגע, כל מי ש קיבל, נתן, הרגיש,
הרבה יותר קל להתעלם או להשתמש בזה להכאיב
יש כאן הכל
והרבה אהבה ומראות מנצנצות
תודה.
לכתוב, לקרוא, להגיב, כל זה לא פשוט אבל זאת הדרך
אל הפשטות. אל השקט. אל האור.
הבנתי שאנחנו צריכים להעיז להגיד את עצמנו,
זה הכל.
עומק מגיע לעומק, לב נוגע ללב, אומץ לוחש לאומץ,
אהבה
ותודה למי שמתחבר למה שאני מביאה ואיך,
למי ששותף, שנוכח,
למי שרואה, שמרגיש, שמבין מה אני עושה כאן
זה מחזק ותומך, משמח ונותן כוח להמשיך
להעיז, לגעת, להיות, להראות, לתת, לאהוב, לשמוח
יש עם מי. תודה על היש
אנחנו עשויים מאותם החומרים בעומק יש לנו
אותם צרכים, מי בוער יותר מי פחות, ביחד אנחנו כאן
זה לא עניין של רצון זאת עובדה והיא נתונה לנו
באהבה.

חג שמח. שנה טובה

מסוג הדברים המביכים בלי קשר אלי. אבל כן התביישתי שזה קרה לי.
מעציב אותי שזה חלק מחיי עכשיו חמש עשרה שנה.
אני לא יודעת למה, זה קרה בטעות, בלי סיבה ממשית ונעשה אמת במציאות.
ממש לא ציפיתי לזה, למרות שזאת העברה בן דורית, מעולם אףפעם
לא חשבתי על האפשרות שזה יקרה לי.
ספר בראשית כולו מוקדש לריבים בתוך המשפחה, אנחנו לא מדברים על זה,
אסון כזה לא מעורר חמלה, הוא מביך ומרתיע.
אנחנו מסתירים, מתעלמים. מצדיקים. אוטמים.
כשהאחת ויחידה יצאה מכאן התפרקה המשפחה עלי.
ברקע נוצר דימוי של מוזרה.. ועוד אני, שלא הבאתי ילדים לעולם הזה,
בחברה שמכבדת במיוחד את מצוות פרו ורבו,
תמכתי בטעות בדימוי.
הכעיס אותי הפער ביני לבין המציאות שלי.
בין מה שאני מביאה לבין מה שקרה לי,
בין אהבה אינסופית לבין הפצע המדמם.
בין הבנה ואמונה במפגש פתוח לבין ניתוק אלים במציאות.
האחים שלי, אני לא יכולה להסביר, אוהבת אותם באמת,
מחוברת אליהם בדם ובנפש, הם נשמטו ממני, בתוך החיים.
לא מעוניינים בקשר. מסכן אבא נמעך בינינו. חמש עשרה שנים
נוח להם כמו שזה הם אומרים. אייי
מה כבר יכולתי לעשות? ניסיתי. להיפגש, לדבר, לשמוע, להבין, לתקן, לפתור,
אבל לא היה עם מי.
הנחתי את זה בצד ובניתי לי חיים מתאימים לי.
אני חיה בבית שאני אוהבת, בעיר שאני אוהבת, רוצה באהבה מה שאני עושה.
חיה בהקשבה. נותנת שיעורים, מציעה חוטים אל השקט. חיבור לכוחות.
הרחבת הכלים ואפשרויות, אוהבת. למזלי הטוב רבים המתמידים בין הבאים
ואני זוכה לראות בערוגה הקטנה פרחים נפתחים. לא מפסיקה ללמוד וללמד,
לתרגל וליצור. במציאות מתהלכת מחוייכת ומכירת תודה,
בתחושה מתואמת עם עצמי והחיים, מרוצה ממה שקורה לי אבל בתוך זה,
לאורך כל הזמן, משהו צרם בי, עיצבן את השלווה.
מה לא היתי צריכה להשיל כדי לחשוף ולגלות את מקור הצרימה.
רק כשעצרתי ממש הצלחתי לראות, ידעתי כמובן לא שכחתי לרגע אבל פתאום
הבנתי
איך זה משפיע עלי, על חיי.
מחלחל וחודר לחדרים, חופר, מערער את הביטחון הבסיסי, גרעין השייכות,
מעורר ספק בעצמי.
מבייש, מביך, נוגס באנרגיה. פתאום ראיתי איך זה משתכפל
ומהדהד ביחסים אחרים.
גיליתי שזה משליך ומושלך במציאות. ראיתי את זה מוקרן ומחוקה בתודעות אחרות
בלי להבין.
ראיתי את הפער ביני לבין מה שקרה לי חונק את הנוכחות שלי בעולם,
קלטתי מרמור חומק ומלחח במילים.
לרוע המזל הנפש הכאיבה לפנים בסימנים, היא היתה צריכה לבטא את כאבה
אפשר להבין,
אבל זה כבר היה יותר מדי הבושה הסתתרה בבית.
עצרתי את המציאות לדייק אותי ולעדכן אותה וזה התפוצץ לי בפנים,
כאם שכולה זעקתי. יותר כואבת או כועסת? געשתי לשונות של אש.
לא מתגאה בזה גם לא מתביישת.
בהתחלה גלש לי מכל הכיוונים, השפרצתי בלי נימוס וחשבון
עד שהצלחתי להכניס הכל פנימה
בלי להיחנק, בלי להקיא,
אחרכך כיבסתי את הרגשות השליליים.
ניקיתי את האשמה והכעס והתסכול והיאוש והכאב
נשאר רק רישום העובדות במציאות.
לוקחת את מלוא האחריות על חלקי היחסי בפגיעות.
גם אותן הרשמתי בֿסדר גודל.
צער קיים, הוא טבעי, חלק מהקיום כאן, מעבר לאישי וגם.
אחרי לא מעט ניסיונות, הצלחתי לעמוד זקופה מול זה.
לילה אפל וריק במיוחד השיב אלי את החמלה. עלינו כולם כאן על פני האדמה.
לא פשוט לראות את הדברים נכון. דבר לא אישי, רק אנחנו, הכל מחובר ביחד,
לראות שזה רק סיפור במציאות המשתנה ואין לדעת ובכל מקרה
גם אם איני יכולה לפתור את הבעיה
אני יכולה לפטור אותי ממנה.
זה מה שקרה. לא משנה איך בכלל זה יכול להיות ולמה. זה קרה.
זאת עובדה במציאות
צריך לחיות איתה לא סביבה ולא מתחתיה.
מודה ועוזבת. מוחקת את צלקות העבר, הן גוזלות ממני כוחות יצירה וחיים,
ממשיכה באהבה את מה שאני עושה.
חמש עשרה שנה. ואני מבינה שיש מצב שככה ישאר, יסתם באדישות.
החיים מסתבכים באופן מטופש להחריד. זה לא היה צריך לקרות כך
בכל אופן זה קורה מדי יום
מנציחים את השבר והחסר וקוראים לשכוח
אני לא בנויה כך.
אבל הבנתי שלפתור את הבעיה ביני לביני זה לא מספיק.
מניחה אותה במילים בחוץ.
אישית עייפה לשאת את הסיפור הזה לבד, הפסקתי לברוח ממנו,
עומדת מולו בתוך המציאות
מתגעגעת.
מקווה ששיתוף הסיפור האישי יפתח את הלב ויעזור לאחרים
להעיז. להגיד. לסלוח. להשלים.
כל כך הרבה כאב.סתם.
אנחנו כאן כולם ביחד עושים עולם.
מכירה בהרס מקור להתהוות.
בלי אהבה החיים לא חיים, הם מתכווצים ומתייבשים.
הבחירה היא בתוך הנסיבות והאירועים להיות עצמך,
להנות מהאפשרות ולהשתתף יותר

מה זה אם לא לידה. אני פותחת דלת למציאות חדשה

חג שמח. שנה טובה